בסוף המילניום הקודם, כשהעיר סיאטל הזמינה מהאדריכל רם קולאס את תכנון הספרייה העירונית החדשה, היא ביקשה לתכנן את הספרייה כך שהיא תהיה "הסלון של העיר". בעיר בה רוב השנה יש מזג האוויר גשום, העירייה רצתה ליצור מקום בו האנשים ירגישו בנוח וירצו לבוא אליו כל פעם שהם צריכים משהו או אם יש להם זמן פנוי.
בעולם התחרותי של היום, יש תחושה שהאנשים רצים כל הזמן ממקום למקום. הבהלה להישגים ולהגשמה עצמית אינה משאירה זמן כמעט לכל דבר שאינו רווחי. ה"דחוף" דוחה את ה"מהותי". אין היום קשר בין אנשים זרים, ובעיקר בערים הגדולות אין חיי קהילה. אם בעבר אנשים היו מבטאים את עצמם בכיכר העיר, נפגשים בשוק או קונים במכולת השכונתית, היום, כולם הולכים לקניון ומבלים את זמנם הפנוי בקניות, מבלי לנהל חיי חברה.
אך הטבע חזק יותר – בסופו של יום, אנשים מחפשים קשר עם אנשים אחרים ורוצים להרגיש שהם חלק מקהילה. היום אנשים מרגישים שהם חלק מקהילה דרך השתייכות לקהילה וירטואלית ברשתות החברתיות דרך המחשב, אך בכל זאת זה לא מספיק. אנשים כמהים למגע האנושי, לחיי קהילה אמתיים בהם יוכלו לבטא את עצמם, למצוא מכנה משותף עם אנשים אחרים, להחליף דעות, להרחיב אופקים, ללמוד דברים חדשים ולהרגיש שהם תורמים לקהילה.
מזה כמעט שני עשורים, האינטרנט שינה את כללי המשחק וכמויות אדירות של מידע זרמו לתוך הרשת. כתבי עת וספרים שלמים הפכו לדיגיטליים והגישה אליהם נהית חופשית מכל מחשב אישי. הופעת המחשבים הניידים ומכשירים נוספים כגון ה-iPhone, ה-Kindle וה-iPad, גרמו לכך שהאנשים יכולים להשיג ידע ולקרוא ספרים ישר מהמכשיר בכף ידם.
בנייני הספריות היו בסכנה להפוך לפיל לבן והספריות בעצמן, היו צריכות להמציא את עצמן מחדש על מנת להישאר רלוונטיות. עם שטח נדל"ני משובח, מיקום מרכזי בעיר ושפע של אפשרויות מגוונות, הספרייה הבינה שהיא חייבת להפוך עצמה למוקד חיי הקהילה בעיר. בערים הגדולות בעולם התהליך כבר היה בעיצומו – ספריות ציבוריות רבות הפכו בשנים האחרונות למרכזי תרבות מורכבים ואף מוקדי תיירות בינלאומיים.
אם המקום הראשון הוא הבית והשני הוא העבודה, בשנים האחרונות התחילו להשתמש במונח "המקום השלישי" כמקום בו האנשים יכולים למצוא חברים, להחליף דעות או סתם לבלות אחרי יום עבודה. המקום יכול להיות פיזי או וירטואלי, אך עליו להיות מקום זמין, זול ונגיש. את התפקיד של "המקום השלישי" איפה, מתבקש כי תגלם אותו הספרייה הציבורית.
משפחות המחפשות לבלות זמן איכות יחד, יכולות למצוא בספרייה מקום מקלט המאפשר להם ליהנות במשך יום שלם ממגוון פעילויות שונות מבלי לצאת מהבניין. בספריות גדולות, מעבר לכונניות הספרים, ניתן לשלב אודיטוריום, מסעדות ובית קפה, כמו גם תערוכות קבועות ו/או מתחלפות של אמנים מוכרים וגם של האמנים הצעירים בעיר, המחפשים במה.
כדי להצליח, על הספרייה להיות ערוכה לתת מענה ושרותים לטווח גילאים רחב, מילדים בגיל הגן עד לאנשים בגיל הזהב. כל אחד יכול למצוא בספרייה לא רק ספרים מותאמים לגילו, אלא גם פעילויות שונות ברוב שעות היום, שעת קריאת ספרים לילדים, מועדון קריאה מודרכת, השקות ספרים, ספריית מוזיקה, סרטים, חוגים שונים ועוד.
"מרוב עצים לא רואים את היער" – אחד מהתפקידים החשובים ביותר של הספריות הציבוריות הנו לנווט ולהוביל את האנשים בתוך כמויות המידע השואפות לאינסוף. על הספרייה הציבורית להוות מגדלור של ידע ומקום מפגש המאחד את העיר, תוך יצירת תנאים מתאימים להתפתחות האינדיבידואל לקהילה.
תודה!
אדר' ויוי אסטרינסקי.